איזה סוג של שבר בעקב יש להשתיל לצורך קיבוע פנימי?

התשובה לשאלה זו היא שאף שבר בעקב אינו מצריך השתלת עצם בעת ביצוע קיבוע פנימי.

סנדרס אמר

בשנת 1993, פרסמו סנדרס ועמיתיו [1] ציון דרך בהיסטוריה של הטיפול הכירורגי בשברים בעקב ב-CORR עם הסיווג שלהם המבוסס על CT של שברים בעקב. לאחרונה, סנדרס ועמיתיו [2] הסיקו כי לא היו צורך בהשתלת עצם ולא בלוחיות נעילה ב-120 שברים בעקב עם מעקב ארוך טווח של 10-20 שנים.

טיפוס CT של שברים בעקב שפורסם על ידי סנדרס ועמיתיו ב-CORR בשנת 1993.

להשתלת עצם שתי מטרות עיקריות: השתלה מבנית לתמיכה מכנית, כמו בשוקית, והשתלה גרגירית למילוי וגרימת אוסטאוגנזה.

סנדרס הזכיר כי עצם העקב מורכבת מקליפה קורטיקלית גדולה העוטפת עצם ספוגית, וכי ניתן לשחזר במהירות שברים תוך-מפרקיים של עצם העקב שנעקרו על ידי עצם ספוגית בעלת מבנה טרבקולרי אם ניתן לאפס באופן יחסי את הקליפה הקורטיקלית. פאלמר ועמיתיו [3] היו הראשונים לדווח על השתלת עצם בשנת 1948 עקב היעדר התקני קיבוע פנימיים מתאימים לשמירה על שבר פני השטח המפרקי במקומו באותה תקופה. עם הפיתוח המתמשך של התקני קיבוע פנימיים כגון פלטות וברגים אחוריים, תמיכה בתחזוקת הרדוקציה באמצעות השתלת עצם הפכה למיותרת. מחקרים קליניים ארוכי טווח אישרו השקפה זו.

מחקר קליני מבוקר מסיק כי השתלת עצם אינה הכרחית

לונגינו ועמיתיו [4] ואחרים ערכו מחקר פרוספקטיבי מבוקר של 40 שברים תוך-מפרקיים עקורים של העקב עם לפחות שנתיים של מעקב ולא מצאו הבדל משמעותי בין השתלת עצם לבין אי השתלת עצם מבחינת הדמיה או תוצאות תפקודיות. גוסיץ' ועמיתיו [5] ערכו מחקר מבוקר של 143 שברים תוך-מפרקיים עקורים של העקב עם תוצאות דומות.

סינג ועמיתיו [6] ממרפאת מאיו ערכו מחקר רטרוספקטיבי של 202 חולים ולמרות שהשתלת עצם הייתה עדיפה מבחינת זווית בוהלר והזמן עד לנשיאת משקל מלאה, לא נמצא הבדל משמעותי בתוצאות התפקודיות ובסיבוכים.

השתלת עצם כגורם סיכון לסיבוכי טראומה

פרופסור פאן ז'יג'ון וצוותו בבית החולים הרפואי השני של ג'ג'יאנג ערכו בשנת 2015 הערכה שיטתית ומטה-אנליזה [7], שכללה את כל הספרות שניתן היה לאחזר ממאגרי מידע אלקטרוניים נכון לשנת 2014, כולל 1651 שברים ב-1559 חולים, והסיקו כי השתלת עצם, סוכרת, אי הנחת נקז ושברים חמורים מגבירים משמעותית את הסיכון לסיבוכים טראומטיים לאחר הניתוח.

לסיכום, השתלת עצם אינה הכרחית במהלך קיבוע פנימי של שברים בעקב ואינה תורמת לתפקוד או לתוצאה הסופית, אלא מגבירה את הסיכון לסיבוכים טראומטיים.

 
1. סנדרס ר', פורטין פ', דיפסקואל ט', ואחרים. טיפול ניתוחי ב-120 שברים תוך-מפרקיים בעצם העקב. תוצאות באמצעות סיווג פרוגנוסטי באמצעות טומוגרפיה ממוחשבת. Clin Orthop Relat Res. 1993;(290):87-95.
2. סנדרס ר', ואפל ז"מ, ארדואן מ', ואחרים. טיפול ניתוחי בשברים תוך-מפרקיים של עצם העקב: תוצאה ארוכת טווח (10-20 שנים) ב-108 שברים באמצעות סיווג CT פרוגנוסטי. J Orthop Trauma. 2014;28(10):551-63.
3. פאלמר א. מנגנון וטיפול בשברים בעצם העקב. J Bone Joint Surg Am. 1948;30A:2–8.
4. לונגינו ד', באקלי ר.א. השתלת עצם בטיפול ניתוחי בשברים תוך-מפרקיים של עצם העקב: האם זה מועיל? J Orthop Trauma. 2001;15(4):280-6.
5. גוסיץ' נ', פדל א', דראבוס נ', ואחרים. טיפול ניתוחי בשברים תוך-מפרקיים בעצם העקב: תוצאה אנטומית ותפקודית של שלוש טכניקות ניתוח שונות. פגיעה. 2015;46 Suppl 6:S130-3.
6. סינג AK, ויני K. טיפול כירורגי בשברים תוך-מפרקיים בעצם העקב: האם השתלת עצם הכרחית? J Orthop Traumatol. 2013;14(4):299-305.
7. Zhang W, Chen E, Xue D, et al. גורמי סיכון לסיבוכי פצעים כתוצאה משברים סגורים בעצם העקב לאחר ניתוח: סקירה שיטתית ומטה-אנליזה. Scand J Trauma Resusc Emerg Med. 2015;23:18.