כיצד לייצב שבר של בירין אמצע בשילוב עם ניתוק אקרומיוקלאוולאולרי של ipsilateral?

שבר של עצם הבריח בשילוב עם ניתוק אקרומיוקלאוויקולרי ipsilateral הוא פגיעה נדירה יחסית בפרקטיקה הקלינית. לאחר הפציעה, השבר הדיסטלי של עצם הבריח נייד יחסית, והניתוק האקרומיוקלאווילי הנלווה לא עשוי שלא להראות תזוזה ברורה, מה שהופך אותו לרגיש לאבחון שגוי.

עבור פציעה מסוג זה, בדרך כלל ישנן מספר גישות כירורגיות, כולל צלחת וו ארוכה, שילוב של צלחת עצם הבריח וצלחת וו, וצלחת עצם הבריח בשילוב קיבוע בורג לתהליך הקורקואיד. עם זאת, לוחות הוו נוטים להיות קצרים יחסית באורך הכללי, מה שעלול להוביל לקיבוע לא מספק בסוף הפרוקסימלי. השילוב של צלחת הבריח וצלחת וו עלול לגרום לריכוז מתח בצומת, ולהגדיל את הסיכון לשבירה.

שבר של עצם הבריח השמאלי בשילוב עם ניתוק אקרומיוקלאוויקולרי ipsilateral, התייצב באמצעות שילוב של צלחת וו וצלחת עצם הבריח.

בתגובה לכך, חלק מהמלומדים הציעו שיטה לשימוש בשילוב של צלחת עצם עצם וברגי עוגן לקיבוע. דוגמה מודגמת בתמונה הבאה, המתארת ​​מטופל עם שבר ביריף אמצע בשילוב עם ניתוק מפרקים אקרומיוקלאוויקולרי מסוג ipsilateral סוג IV:

ראשית, צלחת אנטומית מלבנית משמשת לתיקון שבר הבריח. לאחר הפחתת המפרק האקרומיוקלאוולאולרי המנותק, מכניסים שני ברגי עוגן מתכת לתהליך הקורקואיד. התפרים המחוברים לברגי העוגן משורשגים ואז דרך חורי הבורג של צלחת הבריח, וקשרים קשורים לאבטח אותם מלפנים ומאחורי עצם הבריח. לבסוף, הרצועות Acromioclavicular ו- Coracoclavicular תפורות ישירות באמצעות התפרים.

שברים מבודדים של עצם הבריח או ניתוק אקרומיוקלאוויקולרי מבודד הם פגיעות שכיחות מאוד בפרקטיקה הקלינית. שברים של הבריח מהווים 2.6% -4% מכל השברים, ואילו הניתוחים האקרומיו-קלאביים מהווים 12% -35% מהפגיעות השערותיות. עם זאת, השילוב של שתי הפציעות הוא נדיר יחסית. מרבית הספרות הקיימת מורכבת מדיווחי מקרה. השימוש במערכת Tightrope בשילוב עם קיבוע צלחת הבריח עשוי להיות גישה חדשה, אך מיקום צלחת הבריח עשוי להפריע למיקום השתל Tightrope, מהווה אתגר שצריך לטפל בו.

יתרה מזאת, במקרים בהם לא ניתן להעריך את הפגיעות המשולבות לפני הניתוח, מומלץ להעריך באופן שגרתי את יציבות המפרק האקרומוקלאוויאלי במהלך הערכת שברים של הבריח. גישה זו מסייעת במניעת התעלמות מפגיעות ניתוק במקביל.