שבר של עצם הבריח בשילוב עם פריקה אקרומיוקלויקולרית איפסילטרלית היא פגיעה נדירה יחסית בפרקטיקה הקלינית. לאחר הפגיעה, החלק הדיסטלי של עצם הבריח נייד יחסית, והפריקה האקרומיוקלויקולרית הנלווית עלולה לא להראות תזוזה ברורה, מה שהופך אותה לפגיעה לאבחון שגוי.
עבור פגיעה מסוג זה, ישנן בדרך כלל מספר גישות כירורגיות, כולל פלטת וו ארוכה, שילוב של פלטת עצם הבריח ולטת וו, ולטת עצם הבריח בשילוב עם קיבוע הברגה לזרז הקוראקואידי. עם זאת, פלטות וו נוטות להיות קצרות יחסית באורך כולל, מה שעלול להוביל לקיבוע לא מספק בקצה הפרוקסימלי. השילוב של פלטת עצם הבריח ולטת וו עלול לגרום לריכוז מאמץ בצומת, מה שמגדיל את הסיכון לשבירה.
שבר בעצם הבריח השמאלית בשילוב עם פריקה אקרומיוקלויקולרית אחת לצד השנייה, יוצב באמצעות שילוב של פלטת וו ולפטת עצם הבריח.
בתגובה לכך, כמה חוקרים הציעו שיטה של שימוש בשילוב של פלטת עצם הבריח וברגי עוגן לקיבוע. דוגמה לכך מתוארת בתמונה הבאה, המתארת מטופל עם שבר עצם הבריח האמצעית בשילוב עם פריקה של מפרק אקרומיוקלויקולרי מסוג IV איפסילטרלי:
ראשית, נעשה שימוש בלוחית אנטומית עצם הבריח כדי לקבע את שבר עצם הבריח. לאחר הקטנת מפרק האקרומיוקלויקולרי שנפרק, מוכנסים שני ברגי עוגן מתכתיים לתוך הזיז הקוראקואידי. התפרים המחוברים לברגי העיגון מושחלים דרך חורי הברגים של לוחית עצם הבריח, וקשרים קשורים כדי לאבטח אותם מלפנים ומאחורי עצם הבריח. לבסוף, הרצועות האקרומיוקלויקולריות והקוראקוקלויקולריות נתפרות ישירות באמצעות התפרים.
שברים מבודדים בעצם הבריח או פריקות אקרומיוקלויקולריות מבודדות הן פציעות שכיחות מאוד בפרקטיקה הקלינית. שברים בעצם הבריח מהווים 2.6%-4% מכלל השברים, בעוד שפריקות אקרומיוקלויקולריות מהוות 12%-35% מפציעות השכמות. עם זאת, השילוב של שתי הפציעות הוא נדיר יחסית. רוב הספרות הקיימת מורכבת מדיווחי מקרה. השימוש במערכת TightRope בשילוב עם קיבוע לצלחת עצם הבריח עשוי להיות גישה חדשנית, אך מיקום צלחת עצם הבריח עלול להפריע למיקום שתל ה-TightRope, ולהציב אתגר שיש לטפל בו.
יתר על כן, במקרים בהם לא ניתן להעריך את הפגיעות המשולבות לפני הניתוח, מומלץ להעריך באופן שגרתי את יציבות מפרק האקרומיוקלויקולר במהלך הערכת שברים בעצם הבריח. גישה זו מסייעת במניעת התעלמות מפגיעות פריקה בו-זמניות.
זמן פרסום: 17 באוגוסט 2023
